הבלוג שלנו

למה דווקא להיות די ג'יי.

מה יש בעמדה הזו שמושכת אליה אש. מדוע בני נוער שואפים ומייחלים להיות די ג'ייס בעתיד ? איך הפך הדי ג'יי לסוג של מנהיג ומוביל דעה ? למה זה קורה ואיפה פה הבעיה ?

על עובדה אחת לא נוכל להתווכח. עמדת התקליטן ממכרת. היא יוצרת אנרגיה שמזרימה בעורכי האיש שמאחורי המכשירים קצב וזרם דם שונה מאדם רגיל. האחריות המוטלת על כתפי הדי-ג'יי היא כזו שלא מותירה הרבה מרחב פעולה לאיש שמנגן את השירים בזה אחר זה. האחריות , השליטה, הפירגון, חיי הלילה, החיזור המופגן של בנות, המעמד המאוד סנטריאלי , העיניים שנשואות אליו, כל אלה, רק מעצימים את החשיבות העצמית של הדי ג'יי. ודי ג'יי חייב את זה לתדמית. חשיבות עצמית.
הדי ג'יי הוא מאוד אגוצנטרי. הוא בודד. מקבל החלטות לבד כי – אין לו יועצים שמלווים אותו בשעת האמת. אם רק קורה חלילה שהרחבה לא פעילה, גם מסיבות אובייקטיביות,  זה יכול "להרוג" את התקליטן. אחת התמונות, המאוד פופולריות ברשתות החברתיות, היא צילום של הדי ג'יי בעמדה כשקהל גודש את הרחבה. זה אומר " אני גדול". מנגד,  שיר ששודר בעיתוי הלא נכון יכול ליצור תפנית לא בריאה בחדוות השמחה של המסיבה. בחיים האמתיים אף אחד לא מכין את התקליטן למצבי חירום בלתי צפויים. כל אחד מפגין תמיד עסקים כרגיל למרות ועל אף שהאמת רחוקה מלהיות " עסקים כרגיל " . לרוב, תקליטן לא בנוי להתמודד עם רגעי משבר. במקרים כאלה רבים מאבדים את הקשר לסביבה.
גם כשהיומן שלו ריק הוא לעולם לא יראה את זה כלפי חוץ . גם לא לקולגה ובעיקר לקולגה. הפגנת "היומן המלא" היא סוג של פיקציה שיצר אותה הדי ג'יי בעצמו נגד עצמו. זה תחום שאסור להפגין חולשה. חייבת להפגין סוג של שליטה, פוזה, מכונית יפה, ציוד מתקדם ונערה נחשבת על הזרוע.
יש שיגידו שזה עסק שעושים בו הרבה כסף. אז זהו שהמיתוס הזה התנפץ בפניהם של אלפי תקליטנים נלהבים. כבר לא. זו לא אותה אבן שואבהת של פעם. פעם אולי, בשל מיעוט התקליטנים והצע עצום של הצעות עבודה, עוד עשו כסף טוב מעמדת התקליטן. אבל היום ? כשתקליטנים מוכנים לנגן תמורת 300 שקל ? זה ממש לא "כסף טוב".
אחד הדברים שמאפיין את עמדת הדי ג'יי היא התחושה והאשליה שהתקליטן מעוטר באבק כוכבים דבר שהתברר כפייק מאכזב למי שציפה לראות מעל לראשו את הגלגל הזוהר. מסתבר, שחיי לילה הסוערים, התחככות עם סלבריטאים ואמנים ידועים, מסיבות שוות, אחרי כל זה, כשהדיג'יי מסיים את הערב ומכבה את העמדה וכבים ה אורות הוא נשאר לבד. לבד בדרך הביתה בשעות הקטנות של הלילה כשהמוזיקה ממשיכה להדהד בראש. הוא מחפש שקט.

בסופו של דבר, זה הכי קל להיות תקליטן היום. כבר מזמן לא צריך לעמול קשה. גם השיווק הפך לקל ונגיש עם הרשתות החברתיות של היום. רק לא מזמן תקליטן היה צריך להופיע בכמה עשרות מדריכים וקטלוגים רק כדי להיחשף. היום נחשפים בלחיצת כפתור. הטכנולוגיה מדלגת על היכולות האומנותיות, שהיו ממאפייני תקליטנים איכותיים בעבר. . החומרה והתכנה המתקדמים יכולים להכשיר כל מי שרק חפץ להרגיש את תחושת הדי ג'יי. אין ספור מרכזי למידה והדרכה והכל כמובן נגיש ותחרותי. המכשירים והטכנולוגיה לקחו לנו את הנשמה של התקליט השחור ולימים הדיסק, שנעלמו לגמרי מהנוף הטכנולוגי. אבל, וכאן האבל הגדול, מי שיש לו יכולת להטמיע נשמה במוזיקה אותה הוא מגיש ומנגן ומגיע ממקום שכל מה שכתבתי כאן ממש לא מדבר אליו והמוזיקה היא חלק מהדי אן איי שלו הוא זה שישרוד ויעלה במעלה ההצלחה. כי זה מקצוע עם נשמה וברבדים רבים בחיים לא כל דבר נמדד בכסף. כל מי שלא בתוך העניין עם הלב והנשמה כדאי שיחפש מקצוע אחר.

זכרו, שירים נכונים, במינון הנכון ובטיימינג הנכון שומרים על רחבה ערה ומפרגנת. וכל עוד אין מכשיר דיגיטלי שיודע לממש את הנוסחה הזו בלחיצת כפתור ? כוחו של הדי ג'יי ישאר לעד.